בעמק הרוגע, בין גבעות ירוקות ופרחים בשלל צבעים, זרם נחל צלול כמו קריסטל. השמש האירה את השדות בקרני אור
זהובות, והציפורים שרו מנגינות של שלווה ושמחה. האוויר היה מלא בניחוח פריחה ובלחישת הרוח בין העלים.

בין העצים הגדולים, עמדה בקתה קטנה מעץ, עם גג אדום וחלונות פתוחים לרווחה. בבקתה זו התגוררה משפחה קטנה, שחייהם היו שזורים זה בזה כמו חוטי משי. הם חיו בהרמוניה עם הטבע, מקשיבים לפעימות הלב של היער ולקצב הנחל.

בכל ערב, כשהשמש שקעה וצבעה את השמים בגווני כתום ואדום, הם התכנסו סביב המדורה, מספרים סיפורים עתיקים ומעבירים מסורת מדור לדור. אהבתם ואחדותם היו כמו קרן אור בוהקת, שהאירה את החשיכה והביאה חום ללבם.

וכך, בעוד הלילה התפשט על פני העמק והשמים התמלאו בכוכבים נוצצים, הייתה שוררת שלווה עמוקה, כמו נשיקה רכה של הלבנה על פני המים. זה היה מקום שבו חלומות נולדו והלבבות היו חופשיים לשיר את